על יעילות, זמן, ומה שבאמת חשוב

ראיתי השבוע סרטון של מומחה AI שהסביר על הדפדפן החדש של OpenAI - Atlas. התוכן עצמו פחות רלוונטי, מה שכן רלוונטי זה ההתרשמות שלי מהדגשים שהושמו על היעילות וחיסכון הזמן.

המסר המרכזי היה פשוט: תחסכו זמן, תהיו יעילים יותר. 

ואני רוצה לקרוא תיגר בדיוק על התפיסה הזאת.

 היעילות כדת

גדלתי בעולם בו מקדשים עבודה ויעילות. ככל שאדם מספיק יותר ועושה יותר משימות - הוא נחשב טוב יותר, מוערך יותר, מעין גרסה משופרת של עצמו.

אני עוד זוכר את ההליכה על מדרכות הקיבוץ מנקודה לנקודה, כשבדרך אני מחשב מה תהיה הדרך הקצרה ביותר – כדי לחסוך זמן! והחיסכון היה של 50 מטר... וכמעט אף פעם לא מיהרתי לשום מקום.

אם מדברים על ערכים, היעילות מייצגת: מיקוד במטרה, חיסכון ומיקסום משאבים. ערכים מקסימים כשעוסקים במכונות.

אבל אנחנו לא מכונות

האנושות מורכבת מבני אדם. מה שמאפיין אותנו זה היכולת להרגיש, להתחבר, להיות אמפתיים. וכאן נוצרת ההתנגשות.

לדוגמה שירות הלקוחות של חברת הוט היה כל כך גרוע עד שזכה למערכון בארץ נהדרת. מבחינת יעילות, הוט כנראה הרקיעה שחקים - מינימום הוצאה לכל לקוח. בטווח הארוך? הוט 'הרוויחה' לקוחות שנשבעים לעולם לא לחזור אליה. לפחות אני אחד כזה.

אז מה באמת יעיל? חיסכון רגעי או קשר אנושי שמחזיק שנים?

יחסים לפני תוצאות

לפני מספר שנים, בתחילת דרכי כעצמאי, עשיתי קורס אימון בשיטת סאטיה. הסלוגן של השיטה: "יחסים לפני תוצאות" - נשמע כמו ההיפך הגמור מהמנטרה של היעילות.

אבל הנה הפרדוקס: דווקא כשאתה שם את היחסים ראשונים - את הכבוד, את האחריות החברתית, את היושרה - אתה לא מוותר על יעילות. אתה יוצר יעילות אמיתית.

כי ארגונים מורכבים מאנשים. וכשאנשים מרגישים נראים, מכובדים, ומחוברים - הם מתמקדים במטרות, עובדים עם מוטיבציה, והארגון הופך להיות יעיל באמת.

להוריד קצב ולהעלות את היעילות

ואם כבר העליתי את האימון, אני אומר למתאמנים שלי: כשאתם ממהרים ומרגישים לחץ להספיק - זה הזמן להוריד קצב.

בעולם שבו ה-AI הופך אותנו ליעילים יותר מאי פעם, אולי הערך התחרותי האמיתי שלנו כבני אדם הוא דווקא הדברים הלא-יעילים:

היכולת להקשיב ללא סדר יום. להתחבר ללא מטרה. לבזבז זמן על אנשים שחשובים לנו - לא כי זה יעיל, אלא כי זה מה שעושה אותנו אנושיים.

אז בפעם הבאה שתרגישו לחץ "להספיק", או שתרגישו שהעובדים שלכם לא עושים "מספיק" - אולי זה הזמן לעצור ולשאול: מה אני באמת רוצה להספיק?

הפוסט נכתב בלשון זכר מאילוצי שפת העברית (המתסכלת) ומכוון לשני המינים!