קריירה

תואר בכלכלה ומנע"ס שיתוגבר מאוחר יותר ב MBA.

עבודה ראשונה אחרי האוניברסיטה במשרד האוצר. היכרות ראשונה עם שירות המדינה. חשבתי שאני מינימום הולך לנהל את כלכלת ישראל ולהתעסק במקרו כלכלה. שיא התמימות. מול זה הגיע התרסקות מול הבינוניות, חוסר העניין האמיתי הציבור אותו אמורים לשרת ה"שירות הציבורי", הקצב של הדברים שהוא כל כך איטי, האחריות שהיא על כל כך מעט ו…

יש גם דברים דברים טובים ואנשים טובים, אבל זה לא זה. לא בשבילי. לא לטמפרמנט ולא לעשייה. אני לא אשב 12 שנים בתפקידי אי עשייה, כדי "לסדר" לי את הפנסיה ואת הקשרים, אז הלכתי.

הספקתי לעבור אפיזודה קצרה בתפקיד ניהולי בחברת קידום מכירות ובום - מנהל כספים בחברת סטארט אפ טכנולוגית בתחום התקשורת.

סוף שנות ה 90. חברה קטנה שמגייסת במספר סבבים עשרות מיליוני דולרים. כשהצטרפתי החברה מנתה 15 אנשים, ובתוך 3 שנים היא כבר הייתה 110 עובדים. וככה גם אני שהגעתי בלי באמת לדעת מה זה ניהול כספים, למדתי ב 3 שנים האלו את הנדרש. לחברה לקח עוד כשנה לגווע אחרי התפוצצותה של בועת הדוט קום.

החברה הבאה - שוב סטארט אפ - ציוד אסטטי רפואי. תקופה כלכלית קשה יותר, גיוס כספים קשה יותר. באפיזודה הזאת אני סיימתי לפני החברה וב 2004 הגעתי לגעש תאורה.

מפעל קיבוצי, תעשייה מסורתית, חברה מבוססת שתלויה בעצמה ולא במשקיעים חיצוניים. שם מצאתי בית להרבה שנים. פתאום נתקלתי באנשים שמדברים את השפה שלי. פחות "רוח וצלצולים" והרבה יותר תכלס. אנשים שאכפת להם מהחברה ובאמת נותנים מעצמם בשביל שהחברה תצליח. חברה מורכבת, היררכיה ניהולית, מחלקות, מוסדות ניהול, בעלי מניות רציונליים ו… הרבה אתגרים. הגעתי בתקופה בה האשראי הגיע לתקרה, הרווחיות לתחתית (אם יש דבר כזה בכלל), והיה צריך להוציא את העגלה מהבוץ.

הצטרפתי למנכ"ל וצוות ניהולי מופלא, שבתוך 3 שנים העביר את החברה TURN AROUND קלאסי. מחברה שהיא נטל על בעלי המניות, למכונה ליצור מזומנים. תפסנו גל ורכבנו עליו 6 שנים. בדרך שיפרתי את כל היכולות של מנהל כספים: מו"מ עם משקיעים פוטנציאלים, הכנסת מערכת ERP, ניהול פרויקטים פיננסים של ליסינג על גופי תאורה, השקעה בחברת בת, מו"מ לרכישת חברה בחו"ל, שינויים מבניים ואסטרטגיים, ניהול קשרים עם הדירקטוריון, עם יו"ר מאד פעיל, ועדת ביקורת, התמודדות עם ספקים, גבייה מורכבת, משבר כלכלי עולמי שהצלחנו לעבור ללא פגע, צמצום אשראי בנקאי, ניהול הסדרים פיננסים, ניהול משאבי אנוש, ועוד ועוד.

ובחיים כמו בחיים שום דבר לא נמשך לנצח - אז השוק השתנה, והטכנולוגיה השתנתה, והיתרונות היחסיים נשחקו, ואחרי " 7 השנים הטובות" באו "7 השנים הרעות". טוב זה קצת קיצוני - לא היו 7 שנים לא כאן ולא שם, ורע או טוב הם מושגים יחסיים, אבל התחרות מסין הגיעה בתחילת העשור בגלים שהתחזקו לצונאמי. המעבר של עולם התאורה ללד רק הגביר את העצמה של הגלים.

מנכ"ל הלך ומנכ"ל בא, הנהלה ששינתה פניה וכאילו חזרנו להתחלה. שוב התמודדנו עם רווחיות נמוכה ושוק קשה, ושוב המצאנו עצמנו מחדש. וכאן גם אני החלפתי תפקיד - כבר לא CFO אלא סמנכ"ל פיתוח עסקי. אז פיתוח עסקי זה לא בדיוק מוגדר ובגעש זה היה קצת שת"פ קצת ממשק עם השיווק, ובעיקר הקמה וניהול של פרויקטים חדשים. הפכנו מחברה שכל עיסוקה ביצור, לחברה שמנהלת פרויקטים קבלניים של החלפת תאורה. מענה למכרזי החלפת תאורה, מו"מ עם קבלנים, עם לקוחות, מימון פרויקטים גדולי היקף, ניהול גביה בפריסת תשלומים, על פני שנים, מתן שירות ועוד ועוד. ואני יכול לומר בגאווה שאני חתום על רוב השינוי. חוצמזה ניהלתי פרויקט פיתוח של בקר תקשורת לתאורה. בקר תקשורת שבלי ספק היה המתקדם ביותר שקיים בתחום. כאן כמובן הקרדיט היה דווקא לאנשים עמם בחרנו לעבוד, גם באפיון וגם בפיתוח אבל הוצאנו מוצר מופלא.

בשנת 2018 החברה הייתה צריכה שוב שינוי - שוב להמציא עצמה. היא נזקקה למשקיע שיזרים מזומנים להשקעה בהשלמת הטכנולוגיה וביציאה עם הטכנולוגיה לחול. לעבור מפנסים לתקשורת. הבחירה הייתה לוותר, להתקדם מתוך המשאבים הפנימיים, והצמיחה הפנימית, שלא הייתה קיימת. וכאן אני הרגשתי שיחד עם אותם הדברים שהזכרתי, זה נגמר, בשבילי. הגיע הזמן לאתגרים חדשים.