הונאות וגניבות בעסקים: מבפנים ומבחוץ

האזהרה

אחת מהשיחות המשמעותיות שהגדירו את תפקידי כמנהל כספים התרחשה כאשר בתחילת עבודתי, אמר לי מנכ"ל חברה באופן ברור וחד: 'אני רוצה את דוחות המנהלים החודשיים אצלי עד ה-20 בכל חודש, ואני מצפה שתמיד תדע להצביע על הסיבות לרווחים גבוהים או נמוכים מהרגיל. ואם אין לך הסבר משכנע לרווחים הנמוכים באופן חריג, תצטרך לבדוק אפשרות לגניבה'.

הבנתי, שהמילה 'גניבה' בעיניו לא התייחסה לפורצים מבחוץ. הוא התכוון בעיקר לאפשרות של מעילה או גניבה מצד עובדי החברה עצמם.

כשהאמון נשבר

מי שחווה גניבה מעסק לא יתפלא על המשפט. לעומת מי שלא חווה, שהפתיח למעלה ישמע לו חריג ובוטה. 

היתקלות ראשונה בגניבה מעסק על ידי עובד, או בשיתוף ויוזמה של עובד, היא אירוע מתסכל הפוגע ישירות ברגשות האמון של מנהל כלפי עובדיו. ההרגשה היא: איך הוא עשה לי את זה, אחרי כל השנים או אחרי שבאתי לקראתו... או כל סיפור אחר. 

באירועים של גניבות ממחסני חברה לרוב מתגלה שהביצוע או שיתוף הפעולה היה של עובד מסור ורב ניסיון הבקיא בנהלי החברה, מכיר היטב את המוצרים, את מחירם בשוק, את הלקוחות ועוד. 

דוגמאות

דוגמאות בהן נתקלתי לאורך הקריירה: 

*מחסנאי עם ותק של 15 שנים ששיתף פעולה עם נהג משאית שהביא סחורה לחברה על בסיס קבוע, וביחד גנבו ממפעל עיבוד פח, פסולת פח בשווי עשרות אלפי שקלים.

*מנהל מחסן שגנב תוצרת גמורה במאות אלפי שקלים מחברה במשאית שהוציאה את הסחורה בלילות לאיו"ש (רגע לפני האינתיפדה השניה). 

הבעיה

המקרים האלו הם קצה קרחון ומעלים תהיות לגבי אנשים הגדלים בסביבות שונות, עם מערכות ערכים שונות. ההנחה שאני אדם ישר ולכן כך גם הסביבה עמה אני עובד, או שיחס הוגן לעובדים ימנע אירועים כאלו, היא הנחה מופרכת. 

כאשר הכוח בידי העובד, אינו בקנה מידה עם רמת השכר, או כאשר קיים חוסר מתאם אחר, ובמקביל מערכות הבקרה כושלות, הסיכוי לפעילות עבריינית עולה. (ראו את כמות ראשי ראשויות מוניציפליות הנאשמים בעברות פליליות שרובן שוחד). 

התמודדות

הדרך להתמודד או המסר: שיפור מערכות הבקרה על בסיס קבוע, תוך הנחה שמה שאנחנו לא רואים כן קורה למרות שאנחנו לא רואים! וגם חשוב לזכור כי מערכות בקרה אוטומטיות אינן מספיקות ויש חשיבות לעין האנושית המסתכלת על המובן מאליו, ושואלת את עצמה כל הזמן – מה אני מפספסת (ואף מילה על כישלון מערכות הבקרה ב 7/10!) ? 

לסיכום, דוחות ניהוליים אינם רק עוד נוהל בירוקרטי. הם כלי ניהול חיוני, שאותו חייבים לחדד ולבחון מחדש באופן תדיר. בעולם עסקי דינמי ותחרותי, חברה שלא יודעת בזמן אמת מה פוגע ברווחיות שלה, או שמבצעת חקירה באיחור של חודשים, נמצאת בסיכון. ההנחה ש'מה שלא רואים לא קורה' היא מתכון לנזק. מערכות בקרה, חכמות ככל שיהיו, לא יחליפו את העין האנושית הסקרנית והביקורתית, זו ששואלת: 'מה אני מפספס כאן?'